היא נכנסה לחדר עם חיוך מתורגל.
לבושה בקפידה, מבט בטוח, תיק מסודר.
מנהלת בכירה, עם ניסיון, השפעה, ותפקיד שכל אחד היה חותם עליו.
אבל כשישבנו – היא שחררה אנחה אחת ארוכה, ואמרה:
"אני פשוט עייפה. מתפקדת, אבל לא נוכחת. מנהלת – אבל שוכחת את עצמי."
לא הייתה שם דרמה.
לא משבר גדול.
פשוט שחיקה שקטה – כזו שלא תמיד מבחינים בה מבחוץ, אבל מבפנים היא מכרסמת.
ניהול זו לא רק משרה – זו זהות
היא סיפרה שהיא מרגישה אחראית על כולם.
על הצוות, על התוצאות, על האווירה, על המנהלים שמתחתיה.
שהיא לא מרשה לעצמה ליפול.
שגם כשקשה, היא מחייכת – כי "אין זמן לרגשות עכשיו".
אם אתם מנהלים או מנהלות – אולי זה נשמע מוכר.
ניהול, במיוחד בדרגי הביניים והבכירים, גובה מחיר:
עומס, בדידות, לחצים, ריבוי כובעים, ולפעמים גם ויתור על העצמי.
אז מה קורה בתהליך אימון?
במהלך האימונים שלה איתנו, עשינו שלושה דברים:
-
עצרנו את האוטומט.
זיהינו את המקומות בהם היא פועלת מתוך הרגל, ציפייה או פחד – ולא מתוך בחירה אמיתית. -
חידדנו גבולות.
היא למדה לומר "לא", לבקש עזרה, ולהעביר חלק מהאחריות לאחרים – מבלי לפחד להיתפס כחלשה. -
החזרנו לה את עצמה.
דרך שאלות, תרגילים וכלים פשוטים, היא גילתה מה מזין אותה, מה עייף אותה, ואיך היא רוצה להרגיש גם כמנהלת וגם כאדם.
מה קרה בפועל?
היא לא עזבה את התפקיד.
אבל היא כן שינתה את איך שהיא נמצאת בו.
התגובות מהצוות לא איחרו להגיע –
אמרו שהיא פתאום יותר רגועה, יותר נגישה, שיש תחושה שהיא באמת נוכחת.
והיא?
היא אמרה:
"אני שוב מחוברת למה שאני עושה. זה כבר לא סוחט אותי – זה ממלא אותי."
ומה אתכם?
אנחנו פוגשות הרבה מנהלים.ות שנמצאים באותו מקום:
על פני השטח – הכול נראה טוב.
אבל בפנים – יש עייפות, בדידות, או תחושת ניתוק.
ניהול לא אמור לרוקן אותך.
הוא יכול להיות מקום לצמיחה, השראה וחיבור – אם עושים אותו באופן שמחובר לעצמך.
אם המילים האלה פוגשות אתכם – אתם לא לבד.
תהליך אימון אישי או ניהולי הוא בחירה באומץ, בחוסן ובשינוי.
אנחנו כאן כדי ללוות אתכם.
בגובה העיניים, ברגישות, ובצורה שתתאים בדיוק למי שאתם.
אם זה פוגש אתכם – דברו איתנו.
לפעמים שיחה אחת פותחת דלת לשינוי שלם
